ארגון לפני עומס: הבחנה מתודולוגית בתרגול פילאטיס

מעבר מחיזוק מכני לאינטגרציה עצבית־תנועתית.

בעידן המאופיין בעומס קוגניטיבי מתמשך ובמתח מצטבר, הגוף ממשיך לפעול - אך איכות הארגון התנועתי נפגעת.

אנחנו נעים, מתאמנים, מתחזקים - אך לא בהכרח מתארגנים.

אחת ההבחנות המתודולוגיות המרכזיות בתרגול פילאטיס היא ההבדל בין עומס לבין ארגון.

- עומס מייצר תגובה שרירית.
- ארגון מייצר שינוי בדפוס.

כאשר תרגול נשען בעיקר על הגברת קושי, התנגדות או חזרתיות, הוא עשוי לחזק תבנית קיימת - יעילה או לא יעילה. לעומת זאת, עבודה המבוססת על דיוק, ריכוז, נשימה ורצף תנועתי פועלת ברמה העצבית־תנועתית ומשנה את איכות הדפוס עצמו.

המשמעות המקצועית של הבחנה זו רחבה:

- ויסות עצבי מדויק יותר
- יציבות דינמית במקום קיבוע מכני
- דיפרנציאציה בין אזורי גוף במקום גיוס עודף
- שיפור רצף תנועתי ואפקטיביות תפקודית
- אינטגרציה בין נשימה, מרכז ושלד

פילאטיס, במובנו העמוק, איננו רפרטואר תרגילים.

הוא מערכת עבודה המבקשת לארגן מחדש את הגוף דרך שליטה מודעת.

לפני שמוסיפים עומס - בודקים ארגון.
לפני שמגבירים התנגדות - מבהירים כוונה.
לפני שמחפשים קושי - מדייקים תנועה.

בברכה,
-פעת קולודנר